<h1>ארחות חיים הלכ' תלמוד תורה סימן י'</h1>
<h2>דף צט.</h2>
כתב הר' יונה ז"ל אמרו ז"ל בספרי כשם ששכר ת"ת גדול מכל המצוות כך עונש ביטול התורה גדול מכל העבירות ומצינו לבית ראשון שויתר הקב"ה על ע"ז וג"ע וש"ד ולא ויתר על עון ביטול תורה שנא' מי האיש החכם וגו' על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי והרוצה להנצל מן העונש המר והעון הגדול הזה יתעסק בצרכי התלמידים והרבנים הלומדים לש"ש ויעזור בשכירות הרבנים כדי שישבו בעירו ויהיו עוסקים בתורה על ידו ופי' ז"ל בספרי כי זש"ה עץ חיים היא למחזיקים שהם מחזיקים בה. ללומדיה לא נאמר אלא למחזיקים שהם מחזיקים ידי התלמידים והרבנים וכשבני אדם פוסקין ממלאכתן וממעשיהן והולכין לבתיהם או יושבים בקרנות והם בטלים או משיחים בדברים בטלים רעתם רבה וחטאתם כבדה מאד לפי שהם מבזים התורה שאלו היו מאמינים שאין תכלית למתן שכרה למה לא ישיבו רגליהם לבית המדרש ללמוד מצות או קרוא מקרא או סדור תפו' הלא האדם זריז ואץ ברגליו למלאכתו ועסקיו ויודע כי הכל הבל ואיך ישכח חיי הע"הב ולא יתן להם חלק מן הימים או שעה מן השעות אף כי בעת שהוא בטל ממלאכתו. ובל יאמר בלבו עת לעשות לה' לקרוא בתורה ולתנות צדקות ה' אשם הוא אשם אשם לה' עכ"ל ואז"ל כי זש"ה כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר כי זה נאמר על כל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק שהוא בוזה דבר ה' ע"כ. חייב כל אדם לתקן בביתו מקום וישים לו שם הלכות ומקרא או תלים או סדר תפלות. וכאשר יפנה מעסקיו ומדי עברו ממלאכתו יסור שמה לקרו' או לשנו'. וטוב ונכון שיקנוס אדם עצמו בפשוט או במחצ' על כל יום ויום שיפשע מלכת אל ב"הכ ואל מקום אשר לו ספר א' מספרי הקדש. ויכולות הנשים הצנועות למלט נפשן ונפש בעליהן ונפ' בניהן כאשר יבואו בעליהן איש איש ממלאכתו אשר המה עושים והמה יגיעים ואינם זוכרי' לתת חלקם מיגיעם ומחשבות לבם לתורה על הנשים להזכירם לפתוח ספר א' ולעסוק בד"ת ואל ישעו בדברי שקר ואל ישימו על נפשם עון ואשמה לבטל יומם ולילה מן התורה כי עונש ביטול תורה גדול מכל העבירות ע"כ.
